במערכת עצבית ביולוגית אין צורך שכל תא יפעל באותו רגע. חלק מהשבבים הנוירומורפיים מאמצים עיקרון דומה: יחידות חישוב שולחות אירועים, או דחפים, כאשר מצבן משתנה. כך אפשר להימנע מחלק מהעבודה המתבצעת כשמערכת מחשבת מחדש מידע שלא השתנה.
השבבים משתמשים במעגלים אלקטרוניים, לא בתאי מוח. הם מקרבים בין זיכרון לחישוב ומאפשרים עיבוד מבוזר. שבב המחקר Loihi של אינטל הוא דוגמה לגישה שמבוססת על רשתות עצביות דוקרניות, שבהן גם לתזמון האותות יש משמעות. המילה ״נוירומורפי״ מתארת משפחה של גישות ולא ארכיטקטורה אחידה אחת.
העניין המעשי הוא בחיסכון באנרגיה ובעיבוד מידע משתנה, למשל מחיישנים ומערכות רובוטיות. יתרון כזה תלוי בהתאמת המשימה, האלגוריתם והחומרה; אי אפשר להעביר כל תוכנה רגילה לשבב ולצפות לשיפור אוטומטי. התחום עדיין מחקרי בחלק גדול מיישומיו. הוא מספק דרך מעניינת להשוות בין מחשוב בהשראת המוח לבין מחשוב ברקמה חיה: הראשון מחקה עקרונות בעזרת אלקטרוניקה, ואילו השני משתמש בתאים עצמם. אף אחת מהגישות אינה הופכת את המחשב למוח אנושי שלם.