שתל עצבי יוצר נקודת מגע בין מערכת העצבים למכשיר. בחלק מהמערכות האלקטרודות מודדות אותות, ובאחרות הן מוסרות גירוי חשמלי. יש גם מערכות שמשלבות מדידה ותגובה. המיקום והמטרה משתנים: שתל יכול לפעול במוח או בסמוך לעצבים אחרים, ולא כל שתל נועד לשלוט במחשב.
גירוי מוחי עמוק, למשל, הוא טיפול קיים למצבים רפואיים מסוימים. מערכת מושתלת שולחת אותות חשמליים לאזורים שנבחרו בהתאם להתוויה. לעומתו, ממשקים שמפענחים ניסיונות דיבור ומפיקים קול ממוחשב הם מסלול מחקר קליני. ההבדל בין גירוי, רישום ופענוח חשוב יותר מהמילה הכללית ״שתל״.
האתגר נמשך גם אחרי ההשתלה: הרקמה מגיבה לנוכחות גוף זר, האות עשוי להשתנות, והמערכת זקוקה לאספקת אנרגיה ולתקשורת אמינות. יכולת שהודגמה במשימה מסוימת אינה שקולה לקריאת מחשבות חופשית. החיבור ל־AI נמצא בתרגום אותות עצביים לפעולות; החיבור לשאלות על זהות ופרטיות נמצא במידע שנאסף ובשליטה בו. זהו מפגש ממשי בין ביולוגיה לאלקטרוניקה, עם רמות בשלות שונות מאוד בין היישומים.