אדם מנסה לדבר, והמערכת מפיקה קול דרך מחשב. בניסויי ממשק מוח–מחשב נעשה שימוש בדפוסים של פעילות עצבית כדי לאפשר תקשורת או שליטה במכשיר כשמסלול התנועה הרגיל נפגע. המערכת לומדת לקשר בין האותות שנמדדו לבין הפעולה שהמשתתף מנסה לבצע.
אפשר למדוד פעילות באמצעות חיישנים על הקרקפת או באמצעות אלקטרודות מושתלות. לכל גישה יתרונות ומגבלות מבחינת פירוט האות, נוחות וסיכון. תוכנת הפענוח מעבדת את המדידות ומתרגמת אותן, למשל, לתנועת סמן או לדיבור מסונתז. לעיתים נדרש אימון אישי כדי להתאים את הפענוח לאדם ולמשימה.
ממשקים מושתלים לשחזור דיבור ושליטה מורכבת נמצאים במחקר ובניסויים קליניים. בניסוי שעליו דיווח NIH ב־2025, מערכת תרגמה ניסיונות דיבור לקול זורם. זו התקדמות ממשית בשיקום התקשורת, בתוך תנאי ניסוי מוגדרים. היכולת שונה מקריאה חופשית של כל מחשבה: המערכת מפענחת דפוסים הקשורים למשימות שלמדה לזהות. הקשר לבינה מלאכותית ישיר, משום שמודלים מסייעים לתרגם את האותות, והקשר לפרטיות עמוק, משום שחומר הגלם מגיע ממערכת העצבים.