מסלול שמתכווץ
פובוס מקיף את מאדים בגובה נמוך מאוד ומשלים הקפה בכשבע שעות ו 39 דקות. בניתוחים מוקדמים נמצא כאילו קצב התנועה שלו גדל באופן שאפשר לפרש כאיבוד גובה מהיר. האסטרופיזיקאי הסובייטי יוסף שיקלובסקי בדק אם גרר מן האטמוספרה העליונה של מאדים יכול להסביר זאת. כדי שעצם גדול יושפע כל כך מגז דליל, היחס בין שטח למסה חייב להיות חריג.
קליפה דקה סביב חלל
שיקלובסקי הגיע לתרחיש קיצוני: פובוס עשוי להיות גוף קל מאוד, מעין קליפת מתכת חלולה. מכאן נולדה האפשרות שהוא לוויין מלאכותי שנבנה בידי תרבות קדומה. פרד סינגר כתב ב 1960 שאם נתוני דעיכת המסלול נכונים, החלליות היא מסקנה שקשה להימנע ממנה, אך הדגיש שהמילה החשובה היא אם וששגיאות במדידות יכולות להפיל את הטיעון.
מה גילו החלליות
הגשושיות שצילמו את פובוס חשפו גוף כהה, מוכה מכתשים ובעל חריצים ארוכים. מדידות מסה ונפח מצביעות על צפיפות נמוכה ועל נקבוביות משמעותית, אולי רבע עד שליש מן הנפח, אך לא על קליפה מתכתית דקה. הנתונים המודרניים מתארים גוף טבעי עשיר בחללים ובשברים, מבנה שניתן לדמות לערימת סלעים הקשורה בכבידה.
רעיון שנולד ממספר אחד
סיפור פובוס החלול הוא שיעור בכוחו של חישוב. שיקלובסקי לא התחיל מאגדה על מאדים אלא מאנומליה במסלול והלך בעקבות המשוואה עד למסקנה נועזת. כאשר המדידות השתפרו, קצב הדעיכה והצפיפות קיבלו פירוש אחר. ובכל זאת פובוס נשאר יעד יוצא דופן: ירח שמתקרב לאט למאדים, צפוי להתפרק בעתיד ומחזיק בתוך מבנהו חללים שעדיין נלמדים מן המסלול.