המסך אינו המחשב
כאשר אנחנו רואים תיקייה על מסך המחשב, איננו חושבים שהיא באמת מלבן כחול קטן. הסמל מסתיר מאחוריו שכבות של קוד, מתח חשמלי ורכיבי חומרה, ומציג לנו רק את המידע הדרוש כדי לפעול. דונלד הופמן מציע שהתפיסה האנושית פועלת באופן דומה: העולם שאנו רואים הוא ממשק שהאבולוציה בנתה, לא חלון שקוף אל המציאות כפי שהיא.
תפוח אדום, שולחן יציב או שמים כחולים הם לפי המודל סמלים בממשק. הם מאפשרים לנו לזהות מזון, מכשול או מרחב פעולה במהירות, אך אינם חייבים לדמות את המבנה האמיתי שמאחוריהם. כפי שגרירת אייקון לסל המחזור מבצעת פעולה אמיתית בלי לחשוף את המעגלים האלקטרוניים, גם פעולה בעולם יכולה להצליח בלי שנראה את התשתית העמוקה שלו.
האבולוציה מתגמלת התאמה, לא אמת
הופמן ועמיתיו השתמשו במודלים מתמטיים של משחקים אבולוציוניים. במודלים האלה יצורים שתפסו רק את המידע הקשור לכשירות, כלומר למה שעוזר לשרוד ולהתרבות, גברו בדרך כלל על יצורים שהשקיעו משאבים בייצוג מדויק של המציאות. המסר אינו שהחושים משקרים, אלא שהם מכווצים עולם מורכב מאוד ללוח מחוונים שימושי.
מד מהירות אינו מציג את כל פעולת המנוע, אבל הוא נותן לנהג בדיוק את המשתנה הדרוש ברגע הנכון. באותה דרך צבע עשוי לקודד הבדלי אור, כאב עשוי לסמן סכנה וצורה עשויה לארגן אפשרויות פעולה. החוויה יעילה מפני שהיא בוחרת, מפשטת ומסתירה.
מה נמצא מאחורי הממשק
כאן הופמן עובר מתיאוריה של תפיסה להצעה רחבה יותר על המציאות. אם מרחב, זמן וחפצים הם חלק מן הממשק, אי אפשר להשתמש בהם כיסודות האחרונים של העולם. הוא מציע לבנות מודל שבו היסודות הם 'סוכנים מודעים' המקיימים ביניהם יחסים ומעבירים השפעות. מתוך רשת היחסים הזאת אמורים להופיע המרחב והזמן שאנו מכירים.
סוכן מודע במודל אינו בהכרח אדם קטן שמסתתר בתוך חלקיק. זהו מבנה מתמטי מינימלי המתאר חוויה, החלטה ופעולה. הופמן מבקש להתחיל מן העובדה הישירה ביותר שיש לכל אחד מאיתנו, עצם קיומה של חוויה, ולראות אם אפשר לגזור ממנה את הפיזיקה במקום לנסות לחלץ חוויה מחומר חסר פנים.
משמעות הרעיון לחיי היומיום
תיאוריית הממשק אינה מבטלת את העולם. המכונית עדיין מסוכנת והקיר עדיין עוצר אותנו, כשם שאייקון במחשב מפעיל תהליך אמיתי. היא רק משנה את השאלה: במקום להניח שהתמונה היא הדבר עצמו, אנחנו לומדים לראות בה מערכת סמלים שהתפתחה כדי לכוון התנהגות.
המחשבה הזאת מסבירה מדוע המציאות יכולה להיות יציבה ושימושית עבורנו, ובו בזמן שונה מאוד ברמתה היסודית. היא גם פותחת אפשרות שהתודעה אינה דמות שמופיעה בתוך חלל וזמן, אלא חלק מן התשתית שממנה חלל, זמן וחומר נעשים גלויים לנו.
החוקר מסביר את הרעיון
דונלד הופמן בהרצאת TED: האם אנחנו רואים את המציאות כפי שהיא