פיוז'ן קר: ההכרזה של פליישמן ופונס, הניסויים שלא חזרו, והשבר שנשאר במעבדה

ב 23 במרץ 1989 הודיעו מרטין פליישמן וסטנלי פונס באוניברסיטת יוטה כי תא אלקטרוכימי קטן הפיק חום רב מתגובה גרעינית בטמפרטורת החדר. אם צדקו, האנושות קיבלה מקור אנרגיה כמעט חלומי. בתוך שבועות מעבדות ברחבי העולם ניסו לשחזר את האפקט. רובן לא הצליחו, וההבטחה הפכה לאחד השברים המפורסמים במדע המודרני.

תצוגת קריאה
תא אלקטרוכימי, אלקטרודות ומכשירי קלורימטריה במעבדה בסגנון סוף שנות השמונים
המחשה מערכתית לניסוי היתוך קר ולקושי בשחזור המדידות · אינה צילום מתא פליישמן ופונס · ALIEN AVI
וידאו ומקור מלא

הסרט התיעודי הכולל את הכרזת הפיוז׳ן הקר המקורית

הסרטון מוסיף הקשר חזותי לכתבה. המקורות הראשוניים והערכת הראיות מופיעים בהמשך העמוד.

המאמר של פליישמן ופונס פורסם ב Journal of Electroanalytical Chemistry ב 1989. סקירות משרד האנרגיה האמריקאי ב 1989 וב 2004 קבעו שהראיות אינן תומכות בטענה להיתוך דאוטריום מוכח, אף שהמליצו לבחון הצעות מחקר ממוקדות לפי ביקורת עמיתים רגילה.

לא הוצג ניסוי שחוזר באופן אמין ומפיק יחד חום עודף ותוצרי תגובה גרעינית בכמויות התואמות זה לזה. דיווחים חיוביים ממשיכים להתפרסם תחת LENR, אך המנגנון והתנאים הדרושים נשארו לא מוסכמים.

המסיבה העיתונאית שהקדימה את המדע

פליישמן ופונס טענו שאלקטרוליזה של מים כבדים על אלקטרודת פלדיום דחסה דאוטריום בצפיפות מספקת לתגובה גרעינית. הם דיווחו על חום עודף ועל סימנים לתוצרים גרעיניים. אוניברסיטת יוטה כינסה מסיבת עיתונאים לפני שהקהילה הספיקה לבדוק את כל הנתונים. הלחץ נבע גם ממרוץ פטנטים ומחשש שקבוצה אחרת תפרסם. כך נכנסה טענה יוצאת דופן אל החדשות לפני שנכנסה בבטחה למעבדות אחרות.

למה זה היה כמעט בלתי נתפס

היתוך רגיל דורש להתגבר על הדחייה החשמלית בין גרעינים, ולכן כורים ניסיוניים משתמשים בטמפרטורות קיצוניות. פליישמן ופונס הציעו שסביבת הפלדיום עושה את העבודה בטמפרטורת חדר. אלא שאם כמות החום שדווחה נבעה מהיתוך דאוטריום, היו אמורים להופיע נויטרונים, טריטיום, הליום או קרינת גמא ביחסים שניתן לחשב. היחסים שדווחו לא התאימו לתגובה גרעינית מוכרת, וזו הייתה נורת אזהרה אדומה מאוד.

מעבדות רבות הרכיבו תאים במהירות. חלק דיווחו על חום או תוצרים חריגים, אחרות לא ראו דבר, ולעיתים התוצאות נעלמו כאשר שיטות הקלורימטריה הוחמרו. ניסויי Caltech, MIT ומוסדות נוספים לא סיפקו אישור עקבי. הכשל לא היה רק פוליטי. ללא מתכון אמין אי אפשר לדעת אם ניסוי שלילי פספס תנאי סודי או אם ניסוי חיובי מדד חום, זיהום או רעש מכשירי. מדע שאינו חוזר נשאר סיפור, גם כשהסיפור מפתה.

פאנל משרד האנרגיה ב 1989 מצא שהראיות אינן משכנעות להיתוך קר. בחינה מחודשת ב 2004 שמעה חוקרים שטענו להתקדמות, אך הסוקרים נותרו חלוקים לגבי חום עודף ולא השתכנעו שהתרחשה תגובה גרעינית. הם לא אסרו מחקר. הם קבעו שהצעות טובות יוכלו להתמודד במסלול הרגיל. שנים מאוחר יותר ARPA-E הכירה בכך שהתחום ממשיך לדווח תוצאות, אך כתבה שהשחזור של הראיות המרכזיות נותר חמקמק.

ב 2019 פרסם צוות רב מוסדי שמומן בידי Google בדיקה מחודשת של מערכות דומות. החוקרים לא מצאו ראיה להיתוך קר, אך טענו שהעבודה יצרה כלים ושאלות חומרים ששווה להמשיך לחקור. זו עמדה מפוכחת: כישלון למצוא את האפקט אינו הוכחה שאף תופעה חריגה אינה אפשרית, אבל הוא גם אינו סיבה לשווק אנרגיה לפני שיש מדידה חוזרת.

חוקרים מעטים ממשיכים להשתמש במונח תגובות גרעיניות באנרגיה נמוכה, LENR, ומדווחים על חום עודף, הליום או שינויים איזוטופיים. תומכים טוענים שהפלדיום רגיש להיסטוריית הכנה, פגמים ועומס דאוטריום ולכן קשה לשחזר. מבקרים עונים שמנגנון לא ידוע אינו פוטר מתוצאות עקביות. ייתכן שמסתתרת שם פיזיקה מעניינת, כימיה מסובכת או שילוב עיקש של שגיאות מדידה. כרגע שלוש האפשרויות פתוחות בדרגות שונות.

מסיבת העיתונאים בארכיון אוניברסיטת יוטה המאמר המקורי של פליישמן ופונס סיכום רשמי של ARPA-E לבדיקות 1989 ו 2004 הבדיקה הרב מוסדית משנת 2019 סרט תיעודי הכולל את ההכרזה המקורית חזרה לרעיונות בקצה המדע