החדר שאינכם רואים: המציאות הסודית של החתול והעולמות שסביבנו
אתם יושבים בחדר שקט ומשוכנעים שאין בו דבר. החתול מזדקף, מסובב את אוזניו ומתמקד בנקודה ריקה. מבחינתכם לא קרה דבר. מבחינתו הגיע מידע. באותו חלל קיימים אור שאיננו רואים, צלילים שאיננו שומעים, חום שאיננו חשים מרחוק ושדות שאין לנו איבר שמתרגם אותם לתמונה. המציאות אינה מסתיימת במקום שבו החושים שלנו נעצרים.
בעריכת אבי מואס Alien Avi
נבדק מול המקור · שיטת הבדיקה
עולמות החישה בתמונה
איורים מקוריים שנוצרו עבור הכתבה ומסומנים כהמחשה, בנפרד מן המקורות המחקריים.
העין האנושית רגישה בדרך כלל לאור באורכי גל של כ 380 עד 700 ננומטר, והאוזן הצעירה והבריאה שומעת בקירוב בין 20 הרץ ל 20 קילוהרץ. חתול בית יכול לשמוע עד כ 85 קילוהרץ, ועדשות עיניהם של חתולים מעבירות חלק ניכר מקרינת UVA שהעדשה האנושית מסננת. בעלי חיים אחרים חשים קרינה תרמית, אור על סגול, תנודות קרקע ושדה מגנטי.
אין דרך לחוות ישירות כיצד המוח של בעל חיים מתרגם את האותות לתמונה פנימית. גם אי אפשר לחשב אחוז פשוט של המציאות שאיננו קולטים, מפני שהספקטרום האלקטרומגנטי רציף ואינו מסתיים בגבולות החושים. קיומו של מידע נסתר מן החושים מוכח, אך אינו לבדו הוכחה לישויות או לממדים אחרים.
החדר הריק שאינו ריק
דמיינו סלון בלילה. אין מוזיקה, אין תנועה, ובחלון לא נראה דבר. עבור האדם זהו חדר שקט. עבור החתול הוא עשוי להיות מרחב פעיל: רשרוש בתדר גבוה שמגיע מתוך הקיר, רטט של מכשיר חשמלי, תנועה זעירה ליד החלון והחזרי אור חלשים מכדי שנבחין בהם. החתול אינו בהכרח רואה רוח ואינו מחזיק בחוש על טבעי. הוא פשוט מקבל ערוצי מידע שהאבולוציה האנושית לא בחרה להציג לנו.
החלון הצר של העין האנושית
האור הנראה לנו תופס רצועה קטנה בספקטרום האלקטרומגנטי. מתחתיו נמצאים אינפרה אדום, גלי מיקרו וגלי רדיו. מעליו נמצאים על סגול, קרני רנטגן וקרינת גמא. אלו אינם עולמות תאורטיים. שלט רחוק שולח אור שאיננו רואים, גוף חם פולט קרינת אינפרה אדום ומכשיר אלחוטי ממלא את החדר בגלים בלי ליצור צבע בעינינו. המוח אינו מציג לנו את כל מה שקיים, אלא את מה שהקולטנים שלנו מסוגלים להפוך לאות עצבי.
הגבול העליון המקובל של שמיעת אדם צעיר הוא כ 20 קילוהרץ, והוא יורד עם הגיל. במחקר התנהגותי על חתולי בית נמדד טווח של 48 הרץ עד 85 קילוהרץ בעוצמה של 70 דציבל. כלומר החתול מסוגל לקלוט צלילים גבוהים ביותר מפי ארבעה מן הגבול האנושי המקובל. היתרון מתאים לציד מכרסמים שמפיקים קולות על קוליים. כאשר החתול נדרך מול קיר שנראה לנו דומם, ייתכן שהוא שומע תנועה או תקשורת שהחדר מסתיר מאיתנו לחלוטין.
מחקר שבדק את העברת האור בעדשות של יונקים מצא שעדשות חתולים מעבירות כמויות משמעותיות של UVA, בתחום 315 עד 400 ננומטר. אצל בני אדם העדשה מסננת את רוב הקרינה הזאת. העברת אור אל הרשתית אינה מספרת במדויק איזה צבע החתול חווה, אבל היא מצביעה על אפשרות לקליטת אותות קצרים יותר משלנו. לצד זאת לחתול יש יתרון גדול באור חלש ובזיהוי תנועה, במחיר של חדות נמוכה יותר ועולם צבעים מצומצם יותר משל האדם.
פרח שנראה לנו אחיד יכול להציג לדבורה דפוס כהה ובהיר בעל סידור ברור. דבורים רגישות לאור על סגול, ופרחים רבים מחזירים או בולעים אותו בצורה היוצרת סימני הכוונה אל האבקה והצוף. מחקרים מצאו שדפוסי על סגול יכולים להגביר משיכה של מאביקים. שני יצורים עומדים מול אותו פרח, אך רק אחד מהם רואה את השלט שהצמח הציב עבורו.
לצפעוני גומה ולכמה קבוצות נוספות של נחשים יש איברים רגישים לקרינת אינפרה אדום תרמית. הקרינה מחממת קרום דק ומפעילה מסלול עצבי המאפשר לאתר טרף חם גם בחשכה. זו אינה ראייה צבעונית כמו בסרטי מדע בדיוני, אלא מפה תרמית בעלת רזולוציה מוגבלת שמשתלבת במוח עם המידע החזותי. עכבר שאינו נראה לעין עדיין מאיר עבור מערכת חישה אחרת.
פילים מפיקים נהמות עמוקות שחלק מן האנרגיה שלהן יורד מתחת ל 20 הרץ, הגבול המקובל של השמיעה האנושית. תדרים נמוכים עוברים למרחקים גדולים באוויר, וחלק מן האות עובר גם בקרקע כרעידות. עדרים יכולים לקבל מידע על בני משפחה רחוקים בזמן שאדם העומד בקרבת מקום שומע מעט מאוד או רק חש רטט עמום. דממה אנושית יכולה להיות שיחה חברתית מלאה עבור בעל חיים אחר.
ציפורים נודדות משתמשות בשדה המגנטי של כדור הארץ לניווט. אחד המודלים המרכזיים מציע שחלבונים רגישים לאור בשם קריפטוכרומים ברשתית משתתפים במנגנון קוונטי המושפע מכיוון השדה. יש ראיות ניסוייות משמעותיות למנגנון, אך הדרך המדויקת שבה המידע הופך לחוויה מוחית עדיין נחקרת. ייתכן שהציפור אינה רואה קווים בשמים כמו באיור, אלא חווה שינוי בדפוס חזותי, בכיוון או בעוצמה. כך או כך היא נושאת מצפן שאין לאדם גישה מודעת אליו.
מצלמה תרמית הופכת הפרשי חום לצבע. חיישן על סגול חושף דפוסים על פרחים ונזק בחומרים. מכ״ם שולח גלי רדיו ומחזיר מיקום ומהירות. מיקרופון מיוחד מקליט על קול, וגלאי קרינה סופר אנרגיה שהגוף אינו חש. כל מכשיר כזה אינו יוצר מציאות חדשה. הוא מתרגם חלק נסתר ממנה לשפה שהעין והאוזן שלנו יכולות להבין.
בחלק מתיקי UAP צוות רואה מוקד בחיישן אינפרה אדום שלא נראה באותה צורה לעין, או להפך. הפער אינו מוכיח כלי לא אנושי. עצם יכול להיות חם, להחזיר קרינה בתחום מסוים, להיבלע ברקע בתחום אחר או להיראות שונה בגלל עיבוד החיישן. אבל הוא כן מלמד מדוע עדות אנושית לבדה אינה מספיקה ומדוע שילוב בין וידאו רגיל, אינפרה אדום, מכ״ם וטלמטריה עשוי לחשוף תמונה שאף חוש יחיד אינו מסוגל לבנות.
קל לעבור מן העובדה שאיננו קולטים הכול למסקנה שכל תחושה מוזרה היא ישות נסתרת. זה מעבר שאין לו בסיס. חתול יכול להגיב למכרסם, לצינור, למכשיר חשמלי, להחזר אור או לריח. חיישן יכול להציג תופעת אטמוספרה, השתקפות, רעש או עצם רגיל. המסתורין האמיתי חזק יותר מהגזמה: העולם הפיזי המוכר כבר מכיל שכבות עצומות של מידע שעוברות דרכנו בלי להפוך לחוויה.
החושים אינם חלון שקוף אל המציאות. הם מערכת עריכה. הם מסירים כמעט הכול ומשאירים צבעים, קולות וריחות שהיו שימושיים להישרדות שלנו. בעל חיים אחר מקבל עריכה אחרת, ומכשיר מדעי פותח ערוץ נוסף. לכן השאלה אינה רק מה מסתתר שם בחוץ, אלא כמה מן הקיים לעולם לא ייכנס לתודעה בלי שנבנה עבורו חוש חדש. ייתכן שהיקום אינו שקט, חשוך וריק כפי שהוא נראה. ייתכן שזה פשוט התרגום המצומצם שהגוף האנושי יודע להציג.