מי מביט בנו מהצד השני? הישויות והמרוץ להאריך את המפגש
אלפי אנשים מתארים כניסה למרחב שנראה בנוי, חי ומאוכלס. כעת חוקרים מנסים להאריך את השהייה בו ולבדוק שאלה שפעם נשמעה בלתי אפשרית: האם ניתן לחזור לאותו מקום, לפגוש שוב את אותן ישויות ולחזור עם מידע שאפשר להשוות?
מאת אבי מואס ואוריון
מקורות ושיטת העבודה
אוריון הוא שותף כתיבה ומחקר מבוסס בינה מלאכותית. אבי מואס הוא העורך האחראי.
מחקרים, השערות ורעיונות על גבולות הידע.
הנוכחות שעליה מספרים המשתתפים
הדיווחים שחוזרים מן הניסויים אינם מסתכמים בצבעים ובצורות. משתתפים רבים מספרים שהמרחב סביבם נעשה עמוק ומאורגן, ואז מופיעה בו נוכחות בעלת אופי, כוונה ויכולת תגובה. הם אינם מתארים דמות חולפת בלבד, אלא מפגש שמרגיש הדדי. אצל חלקם נשארת לאחר מכן ודאות חזקה שהישות לא נוצרה בדמיונם, אלא התקיימה לפניהם והבחינה בהם.
המולקולה שהכניסה את הישויות למעבדה
DMT הוא דימתילטריפטמין; DMTx הוא הכינוי להארכת החוויה, ולא מולקולה אחרת. ריק סטרסמן חקר DMT בניו מקסיקו בתחילת שנות התשעים במסגרת תוכנית שנמשכה עד 1995. מאמר המינון וההשפעות הסובייקטיביות פורסם ב 1994 וכלל 12 מתנדבים מנוסים. תוכנית המחקר הרחבה כללה כ 60 משתתפים, וסטרסמן הביא רבים מסיפוריהם בספר The Spirit Molecule. לכן חשוב להבדיל בין הניסוי, התוכנית והספר.
הספר שהפך לסרט ופתח את התעלומה לקהל הרחב
הסרט התיעודי The Spirit Molecule מציג חוקרים ואנשים המספרים על חוויותיהם. הטריילר המצורף הוא הקדמה לסרט, ואינו תיעוד מלא של ניסוי או של הנתונים שנאספו בו.
DMTx נולד מתוך רצון להישאר מעבר לדלת
החוויה הרגילה קצרה מאוד ולעיתים מסתיימת לפני שהמשתתף מצליח להבין מה הוא רואה. בשנת 2016 הציעו אנדרו גלימור וריק סטרסמן מודל לעירוי רציף ומבוקר שיוכל לשמור על מצב יציב לאורך זמן. האות x מסמנת את ההארכה. אם אפשר להישאר במרחב הזה במשך עשרות דקות ואף יותר, אפשר להתחיל להתבונן, לשאול, לזכור ולבדוק אם אותם פרטים חוזרים אצל אנשים שונים.
הניסוי הראה שאפשר להאריך את השהייה
ליסה לואן ועמיתיה באימפריאל קולג׳ בדקו עירוי ממושך אצל 11 מתנדבים בריאים. החוויה הוארכה לכ 30 דקות תחת פיקוח ובקרה, והחוקרים עקבו אחר מדדים גופניים ופסיכולוגיים. זהו צעד משמעותי משום שהוא הופך הבזק קצר לחלון תצפית ארוך יותר. הניסוי לא פתר את חידת הישויות, אך יצר מסגרת שבה ניתן להתחיל לחקור אותה ברצינות.
2,561 אנשים תיארו מפגש עם תודעה אחרת
בסקר שפורסם ב 2020, דייוויס ועמיתיו אספו תשובות מ 2,561 אנשים על המפגש הזכור להם ביותר עם ישות לאחר DMT. בין התיאורים הופיעו מדריך, רוח, חייזר ועוזר; 69% דיווחו שקיבלו מסר. המשתתפים גויסו מפני שכבר חוו מפגש כזה, ולכן המספר אינו שיעור המפגשים בקרב כלל המשתמשים. הוא מאפשר ללמוד מה אנשים מספרים על התקשורת ועל השינוי שהחוויה השאירה בהם.
קודם מופיע העולם, אחר כך מגיעים הדיירים
מחקר משנת 2026 עקב אחר 23 משתתפים באמצעות ראיונות מפורטים והקלטות מוח. מן העדויות עלה רצף מסקרן. תחילה נבנה מרחב רב חושי בעל עומק, תנועה וחוקיות פנימית. רק לאחר מכן מופיעות בו הנוכחויות. הסדר הזה מעניק לחוויה אופי של כניסה למקום ולא של אוסף תמונות אקראיות. כעת נדרש לבדוק אם הרצף יחזור גם במחקרים גדולים יותר.
חרקים, מנטיס וגאומטריה שנחוותה כחיה
במחקר השדה של פסקל מייקל, דייוויד לוק ואוליבר רובינסון מ 2021 נותחו 36 ראיונות לאחר חוויות DMT. ב 34 מהם תואר מפגש עם נוכחות או דמות. החוקרים זיהו תיאורים חרקיים בארבעה דיווחים, מאפיינים דמויי גריי או מנטיס בשניים, וגאומטריה שנחוותה כתודעתית בשלושה. אלה קטגוריות חופפות בתוך מדגם קטן של משתמשים מנוסים.
הדמיון מרתק, אך מחקר זה לא נועד להוכיח שהמספרים לא נחשפו קודם לדימויים משותפים. השאלה הבאה היא אם ניתן למצוא התאמות מפורטות בתנאים שבהם המשתתפים אינם מחליפים מידע.
ארבע עדויות, ארבעה שחזורים
איורים לפי תיאורי משתתפים שפרסמו מייקל, לוק ורובינסון ב 2021. שחזורים בבינה מלאכותית, לא תצפיות ביצורים מאומתים. אי אפשר לשחזר צבעים ופרופורציות שלא נמסרו.
האם המוח מייצר את החוויה או מכוון אליה?
מחקרי ההדמיה מראים שינויים בתקשורת בין רשתות מוח בזמן DMT. דימוי המוח כמקלט מציע פרשנות אחרת לשאלה מה משמעות השינוי: אולי המולקולה משנה את מה שהתודעה מסוגלת לקלוט. זוהי השערה על מקור החוויה, ולא ממצא של הסריקה.
החלק המעניין הוא להפוך את דימוי הכוונון לניבוי שאפשר לבדוק. איזה מידע אמור להגיע ממקור חיצוני? כיצד נבדיל אותו מזיכרון, מציפייה וממידע ששותף קודם? בלי מבחן כזה, המילה מקלט נשארת דימוי; עם מבחן ברור, היא הופכת לשאלת מחקר.
גלימור והופמן רוצים לבדוק אם התפיסה היא מסך
ב 2026 הציגו Noonautics ומכון Trace של דונלד הופמן את Traces of the Other. נקודת המוצא שלהם היא שהתפיסה האנושית פועלת כממשק שמסתיר את רוב המציאות ומציג רק את הדרוש להישרדות. לפי ההשערה, המולקולה משנה זמנית את הממשק ועשויה לחשוף תודעות שבדרך כלל איננו מסוגלים לראות. זהו עדיין כיוון מחקרי, אך הוא מציב את שאלת הישויות במרכז הניסוי.
איך מוכיחים ששני אנשים הגיעו לאותו מקום
כדי לבדוק אם יש מידע משותף מעבר לדמיון כללי, צריך לקבוע מראש מה משווים ולמנוע העברת פרטים בין משתתפים. התאמה בתנאים כאלה תדרוש ניתוח של הסיכוי ושל מקורות מידע אפשריים. זו הצעה לבדיקת הטענה על מרחב משותף, ולא תוצאה של עצם הארכת החוויה.
מהמעבדה אל הר סיני
פרופ׳ בני שנון מן האוניברסיטה העברית הציע בשנת 2008 שחלק מתיאורי ההתגלות במקרא עשויים להיות קשורים לצמחים משני תודעה שהיו זמינים באזור, ובהם מיני שיטה ושבר לבן. הוא השווה בין תיאורי אש, קול וחזיונות לבין חוויות מוכרות מאיהואסקה. שנון הגדיר את הרעיון כהשערה ספקולטיבית ולא טען שמצא הוכחה ארכאולוגית. החיבור מעניין משום שהוא מציע שחוויות דומות אולי השפיעו על הדרך שבה בני אדם תיארו מפגש עם תודעה גדולה מהם כבר בעת העתיקה.
השלב הבא הוא מפגש שאפשר לחזור אליו
הארכת החוויה מאפשרת לאסוף תיאור מפורט יותר של מה שהמשתתף חש לאורך זמן. כדי לבדוק את הדמויות שתיארו המשתתפים, אפשר לחזור למחקר של מייקל, לוק ורובינסון משנת 2021 ולקרוא את קטעי הראיונות. שם אפשר להבחין בין המילים שנמסרו לבין הפרטים שהוספנו באיורים כהמחשה.
עדכון ודיוק, 9 בספטמבר 2026
הרחבנו את תיאורי הדמויות והוספנו את מחקר השדה מ 2021. תוקן ניסוח שזיהה את DMTx כמולקולה: DMT הוא החומר, ו DMTx מתייחס להארכת החוויה. גם דימוי המוח כמקלט הובהר כהשערה, והוסבר אופן בחירת המשתתפים בסקר מ 2020.
הערת בטיחות
הניסויים המתוארים בכתבה נערכו תחת סינון רפואי, פיקוח ומדידה. הכתבה עוסקת במחקר ובמשמעות האפשרית של הממצאים, ואינה המלצה להתנסות עצמאית או הנחיה לשימוש. הארכת החוויה נעשית במסגרת רפואית מבוקרת בלבד.
מקורות והקשר
ניסויים מבוקרים הצליחו להאריך את החוויה באמצעות עירוי רציף. מחקרי מוח וסקרים רחבים תיעדו תחושת מעבר למרחב אחר ומפגשים עם נוכחויות שנחוו כתבוניות ועצמאיות.
עדיין לא הוצג מידע חיצוני שאומת באופן בלתי תלוי והוכיח כי המשתתפים הגיעו לאותו מרחב ממשי. זו בדיוק השאלה שהמחקרים החדשים מבקשים לבדוק.