ארבעה ימים לפני יום הולדתו
ב 8 בדצמבר 1994 נראה ד״ר חקובו גרינברג זילברבאום בפעם האחרונה. ארבעה ימים אחר כך המתינה לו משפחתו במסיבת יום הולדתו ה 48, אך הוא לא הגיע. הוא לא התקשר לבתו, לא הופיע במעבדה ולא יצר קשר עם תלמידיו.
בתקופה האחרונה הוא דיבר על נסיעה לקטמנדו לצורך מדיטציה. אלא שהחוקר המשטרתי קלמנטה פדייה לא מצא רישום טיסה, יציאה ממקסיקו או עדות שמישהו ראה אותו בנפאל. מאז לא נמצאו גופה, מסמך נסיעה או סימן חיים מאומת.
הילד שהחל לחפש את התודעה
גרינברג נולד במקסיקו סיטי ב 12 בדצמבר 1946 למשפחה יהודית שמוצאה בפולין. אמו חלתה בגידול במוח ומתה כשהיה בן 12. בני משפחתו קישרו את האובדן המוקדם להתעניינותו בשאלה מה קורה לתודעה כאשר הגוף נפגע או מת.
כנער שהה בקיבוץ בישראל, נחשף לסיאנסים ולמיסטיקה יהודית וביקר בצפת. לאחר שובו למד פסיכולוגיה באוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו, UNAM. בהמשך למד פסיכופיזיולוגיה במעבדת חקר המוח של אוניברסיטת ניו יורק, שם עסק בתגובות החשמליות של המוח לצורות ולצבעים.
מעבדה בקצה האקדמיה
בשנת 1977 חזר למקסיקו ולימד ב UNAM. הוא חקר זיכרון, תפיסה חזותית ופעילות חשמלית במוח, אך בהדרגה פנה למדיטציה, טלפתיה, שמאניזם וחוויות החורגות מחמשת החושים. בשנת 1987 הקים את INPEC, המכון הלאומי לחקר התודעה, בתמיכת UNAM והמועצה המקסיקנית למדע וטכנולוגיה.
הוא היה חוקר פורה באופן חריג ופרסם יותר מחמישים ספרים לצד מאמרים אקדמיים. תלמידיו תיארו מורה כריזמטי, תובעני ופתוח לרעיונות. עמיתים העריכו את תעוזתו אך ביקרו את הבקרה, את הסטטיסטיקה ואת הקושי לאמת חלק מן התוצאות מחוץ למעבדתו.
הסריג שמאחורי המציאות
בלב התאוריה הסינטרגית של גרינברג נמצא ה Lattice, הסריג. הוא תיאר תשתית מידע יסודית שאינה זהה לחומר שאנו רואים. לפי המודל, פעילות עצבית מורכבת יוצרת שדה מוחי, והמפגש בין השדה הזה לסריג מייצר את העולם הנתפס.
המשמעות הייתה מרחיקת לכת: המוח אינו רק מקלט פסיבי ואינו מצלם מציאות מוכנה. הוא משתתף ביצירת החוויה. כאשר שני מוחות מגיעים לתיאום גבוה, הציע גרינברג, ייתכן שהשדות שלהם משפיעים על אותה תשתית ולכן נוצרת התאמה שאינה עוברת דרך החושים הרגילים.
ניסוי שני המוחות
גרינברג ועמיתיו חיברו שני משתתפים למכשירי EEG ואפשרו להם ליצור קשר באמצעות ישיבה משותפת ומדיטציה. אחר כך הפרידו ביניהם לשני תאים מוגנים למחצה מבחינה חשמלית במרחק של 14.5 מטרים. רק אחד קיבל מאה הבזקי אור.
כצפוי, במוחו של המשתתף שנחשף להבזקים הופיע פוטנציאל מעורר. החוקרים דיווחו שבחלק מן הזוגות הופיע אות דומה גם אצל האדם שלא ראה אור. הם כינו אותו פוטנציאל מועבר ופירשו אותו כקשר לא מקומי אפשרי בין המוחות.
המחקר פורסם בדצמבר 1994 ב Physics Essays. הוא אמיתי ומפורט, אך המדגם היה קטן, התוצאה לא הופיעה בכל הזוגות ולא התקבל שחזור עצמאי יציב. לכן הוא ראוי לבדיקה מחודשת, אך אינו הוכחה לשזירה קוונטית או לטלפתיה.
לא המיקרוטובולים של פנרוז והמרוף
ברשת נטען לעיתים שגרינברג חקר מיקרוטובולים והקדים את תאוריית Orch OR. לא נמצא לכך בסיס בכתביו המרכזיים. רוג׳ר פנרוז וסטיוארט המרוף פיתחו בנפרד מודל שבו תהליכים קוונטיים במיקרוטובולים שבתאי העצב משתתפים ביצירת תודעה.
שתי ההצעות חולקות עניין בתודעה שאינה מצטמצמת לחישוב עצבי רגיל, אך המנגנונים שונים. הסריג והשדה העצבי של גרינברג אינם המיקרוטובולים של המרוף. אפשר להשוות בין התאוריות, אך לא להפוך אחת למבשרת מוכחת של האחרת.
פאצ׳יטה והניתוחים שאי אפשר היה להסביר
בשנות השבעים פגש גרינברג את ברברה גררו, שנודעה בשם פאצ׳יטה. היא ערכה טקסי ריפוי שבהם טענה שהיא פותחת גוף בעזרת סכין פשוטה, מוציאה רקמה פגועה ומניחה במקומה חומר אורגני או איבר חדש. גרינברג נכח במפגשים וכתב שהדברים שראה ערערו את גבולות המציאות שהכיר.
הוא הסביר את יכולתה הנטענת כגישה ישירה לסריג ושינוי המבנה שממנו החומר הנתפס נוצר. עם זאת, אין תיעוד רפואי עצמאי מספק, בדיקות רקמה או בקרה המאפשרים לקבוע שהתרחשו השתלות בלתי אפשריות. העדות החזקה היא שגרינברג עצמו השתכנע, לא שהריפויים הוכחו מדעית.
מדוע שמו מופיע בארכיון ה CIA
בארכיון החומרים ששוחררו מפרויקט סטארגייט קיימים מסמכים הנושאים את שמו של גרינברג ועוסקים בתאוריה הסינטרגית, בתקשורת פסיכופיזיולוגית ובמחקר פאראפסיכולוגי באמריקה הלטינית. זה מוכיח שעבודתו הייתה מוכרת לגופים שאספו חומר על ראייה מרחוק ותופעות תודעה.
אבל אוסף מודיעיני אינו רשימת עובדים. סטארגייט אסף מאמרים, תרגומים וסקירות ממקורות רבים. אין מסמך פומבי המראה שגרינברג גויס, קיבל משימות מן ה CIA או נחטף על ידו. הקשר המתועד הוא עניין מודיעיני בעבודתו, לא קשר מבצעי מוכח.
הנסיעה לקטמנדו שלא הייתה
בימיו האחרונים סיפר לבתו שהוא עומד לנסוע לקטמנדו. במקביל, בני משפחה העידו שהוא חש מאוים. הוא השאיר לאחד מאחיו הודעות שלפיהן אשתו השנייה, מריה תרזה מנדוסה לופס, רודפת אותו. לפי העדויות, היחסים ביניהם כללו מריבות וקנאה והוא אמר לאחיו שהוא חושש שיירצח.
משפחתו התקשתה לקבל אפשרות שעזב מרצונו. הוא היה קשור לבתו, היה בעיצומה של עבודתו והותיר מאחוריו מעבדה, תלמידים וכתיבה פעילה. גם הטענה שנעלם לפני כנס שבו עמד לחשוף תגלית אינה מגובה בתוכנית כנס או במסמך מהתקופה.
האישה שמסרה כמה סיפורים
לאחר היעלמותו פדתה תרזה המחאה בסך אלף דולר ממפיץ ספריו. לפי דו״ח החקירה היא אמרה לשומר באחד הבתים שגרינברג טס לגוודלחרה. בהמשך מסרה לאמו החורגת שהוא נמצא במדינת קמפצ׳ה ושכאשר יחזור הם יטוסו יחד לנפאל.
היא נראתה מפנה מן הבית כלב, בגדים, כלי מטבח ושולחן. שיחות ממקסיקו ומארצות הברית קישרו אותה לאדם בעל רקע צבאי למחצה. חודשים אחר כך נראתה באזור חוף רוסריטו ובמאי 1995 התקשרה לאמה. לאחר מכן גם היא נעלמה.
החשד הפלילי שאי אפשר להתעלם ממנו
החוקר קלמנטה פדייה ראה בתרזה דמות מרכזית בתיק. הגרסאות הסותרות, פינוי החפצים והיעלמותה המאוחרת אינם מוכיחים רצח, אך הם יוצרים כיוון חקירה ממשי וחזק יותר מתאוריות על סוכנויות ביון או מעבר לממד אחר.
לפי תחקירים מאוחרים, החקירה הופסקה בנסיבות לא ברורות. לא פורסם כתב אישום, לא נמצא מקום קבורה ולא נקבע רשמית מה אירע לגרינברג או לתרזה. התיק נשאר פתוח מבחינה היסטורית גם אם אינו נחקר כיום באופן פעיל.
האם באמת העלימו את המעבדה
הגרסה שלפיה אלמונים רוקנו את המעבדה בלילה והעלימו את כל המחקר אינה נתמכת במקור מהימן. רות סרסו, תלמידתו ועוזרתו, תיארה תהליך הדרגתי: לאחר היעלמותו הסטודנטים חדלו להגיע, האוניברסיטה לא אפשרה להם להמשיך בפרויקטים והמקום הלך והתרוקן עד שפורק.
המציאות עדיין מטרידה. מעבדה פעילה איבדה את מנהלה, המחקרים נעצרו והצוות התפזר בלי שמוסד האם שמר על רצף העבודה. אבל פירוק מוסדי לאחר היעלמות אינו הוכחה למבצע שנועד למחוק תוצאות.
מדען, מאמין או שניהם
מבקריו תיארו אדם כן ובעל דמיון עצום שנמשך למסקנות לפני שהבדיקות הצדיקו אותן. מורו לשעבר, חוקר המוח אי רוי ג׳ון, אמר שגרינברג ידע אילו מבחנים דרושים אך לא תמיד יישם אותם. קרל פריברם סבר שאם התוצאות נכונות חשיבותן עצומה, אך דרש אישור במעבדות אחרות.
המתח הזה הוא לב הסיפור. גרינברג לא היה נוכל שמכר אגדה פשוטה, אך גם לא הוכיח שהמוח מתקשר דרך שדה קוונטי. הוא היה חוקר בעל הכשרה אמיתית שניסה לקחת כלים מדעיים אל אזורים שבהם אמונה, חוויה וראיות מתערבבים.
מה אפשר לבדוק היום
ניסוי הפוטנציאל המועבר ניתן לשחזור בכלים טובים בהרבה: חדרים מבודדים, רישום מוקדם של הפרוטוקול, סמיות מלאה, סנכרון שעונים מדויק, ניטור רעידות והפרעות חשמליות וניתוח המתבצע בלי לדעת מתי נשלח הגירוי. כמה מעבדות בלתי תלויות צריכות לקבל את אותה חתימה.
אם אות חוזר יופיע בזמן הנכון אצל הנבדק המבודד, בלי ערוץ תקשורת רגיל, יהיה מדובר בממצא חשוב. אם לא, נוכל להבין כיצד סנכרון מקרי, סינון נתונים או הפרעה טכנית יצרו את הדמיון שעליו דיווח הצוות.
עמדת Alien News
התעלומה של גרינברג אינה זקוקה לתוספות מומצאות. חוקר מוח אמיתי פרסם ניסוי חריג, נעלם ללא עקבות, אשתו מסרה גרסאות שונות ואז נעלמה בעצמה, החקירה החלה באיחור והמעבדה פורקה.
אין הוכחה שה CIA חטף אותו, שהוא נמלט לממד אחר או שמעבדתו נוקתה במבצע חשאי. יש מחקר שטרם הוכרע ותיק נעדר שלא נפתר. דווקא הגבול בין העובדות לשאלות הוא שהופך את הסיפור לאחד המקרים המטרידים ביותר בתולדות חקר התודעה.