בקיץ שאחרי טריניטי: חוסה פדייה מספר על העצם ושלוש הדמויות

״זה לא פצצה, תראו את העשן״

כך מתאר פדייה את הרגע שבו הסבר הילדות הראשוני שלו התחלף במשהו אחר. לדבריו, הוא ורמיחיו באקה שמעו פיצוץ בזמן שהאזור כולו עדיין חי בצל הניסוי הגרעיני החדש. הם התקרבו למקום שממנו עלה עשן, ושם ראו עצם שאותו לא ידעו לזהות.

שלוש דמויות קטנות ליד העצם

בקטע המצולם פדייה מספר כי לפתע יצאו מן העצם שלוש דמויות קטנות. הוא מתאר אותן כמי שנעו סביבו בריצה ובתנועה קלה, כמעט ריקודית. זהו פרט שנשאר חד בזיכרונו: לא רק אור בשמים, אלא מפגש קרוב עם מקום, עצם ודמויות.

טריניטי נערך ב-16 ביולי 1945 במדבר ניו מקסיקו והפך את האזור כולו למרחב שבו פיצוצים, עשן ושמועות היו חלק מן המציאות. לפי פדייה ובאקה, המקרה שלהם התרחש באוגוסט, לאחר הניסוי. ההקשר הזה מסביר למה המחשבה הראשונה הייתה ״עוד ניסוי״, אך גם למה הסיפור שלהם קיבל משמעות אחרת כשסיפרו אותו בבגרותם.

פדייה ובאקה סיפרו לאורך השנים על אותו קיץ ועל ביקור מאוחר יותר של אנשי צבא במקום. בדומה למקרים היסטוריים רבים, הפרטים אינם מגיעים מתיק אחד מסודר אלא מזיכרונות, שיחות חוזרות וראיונות של מי שטוענים שנכחו שם כילדים. עצם ההתמדה של שני החברים בסיפור אינה מחליפה ראיות חומריות, אך היא נותנת לעדות האנושית שלה משקל ורגש.

פדייה אינו מספר את החוויה בשפה של תיאוריה או של כותרת ויראלית. הוא חוזר למה שראה, למה ששמע ולרגע שבו הבין שההסבר הפשוט אינו מספק אותו. אפשר להישאר עם שאלות פתוחות, ועדיין להקשיב בכבוד לאדם שנושא את אותו זיכרון כמעט חיים שלמים.