רוס קולתארט: האם וייט סנדס משמש למשיכת UAP וליירוטם באישור הבית הלבן

הטענה המרכזית

קולתארט אומר שמקורות בעלי גישה סיפרו לו על פעילות שבה גורמים אמריקאיים אינם מסתפקים בזיהוי פסיבי. לפי גרסתו, הם מנסים לעודד הופעה של תופעות, לעקוב אחר התגובה ולבצע איסוף כאשר מתאפשר. הוא מקשר את הפעילות לוייט סנדס וטוען שהרשאה הגיעה מרמה גבוהה בסביבת הנשיא. זהו דיווח עיתונאי ממקורות חסויים, לא הודעה ממשלתית.

למה דווקא וייט סנדס

מטווח הטילים וייט סנדס משתרע על שטח עצום בניו מקסיקו ומשמש ניסויי טילים, חיישנים, מערכות הגנה וטכנולוגיות אוויריות. המרחב הסגור, התשתיות הצבאיות והקשר ההיסטורי לניסויי נשק הופכים אותו למקום הגיוני לניסוי מסווג מכל סוג. אותה התאמה בדיוק גם מקשה על זיהוי: פעילות חריגה באזור יכולה להיות ניסוי אמריקאי, מטרה אווירית, מערכת זרה, תופעת חיישן או משהו שלא הוסבר.

קולתארט אינו מספק לציבור פרוטוקול מלא. בקהילה משמשים מונחים כמו summoning או attraction לתצפית באמצעות אותות אלקטרוניים, פעולות אוויריות, מערכות חישה ולעיתים גם טענות על תודעה. בלי פירוט, אי אפשר לדעת אם מדובר בפיתיון טכנולוגי למערכת יריבה, בניסוי פסיכולוגי, בניסיון לשחזר דפוס תצפיות או בטענה חריגה הרבה יותר.

הביטוי White House authorization נשמע כאילו הנשיא חתם על מסמך שמאשר כלי לא אנושי. זה לא מה שהוצג. קולתארט מתאר אישור שהגיע דרך מעגל מודיעיני בכיר, אך המסמך, החותם והסמכות לא נחשפו. תוכניות ניסוי מסווגות מקבלות אישורים ברמות שונות מסיבות ביטחוניות רגילות. גם אם האישור אמיתי, הוא אינו מזהה את מקור המטרות.

החוזקה היא שקולתארט מציג טענה ממוקדת עם מקום, סוג פעילות ורמת אישור נטענת, ולכן אפשר לנסח שאלות קונקרטיות. החולשה היא שכל החוליות הקריטיות נשארות חסויות. הוא מבקש מהקהל לסמוך על שיקול דעתו ועל אמינות מקורות שאי אפשר לבחון. הגנה על מקור היא כלי עיתונאי לגיטימי, אך היא אינה מעניקה לקורא ראיה עצמאית.

אחת האפשרויות היא תוכנית אמתית לבדיקת חדירות, רחפנים או טכנולוגיה זרה שתוארה למקור במונחי UAP. אפשרות אחרת היא פעילות איסוף נגד תופעות שנותרו בלתי מזוהות בלי הנחה על מקורן. ייתכן גם שמדובר במידע חלקי, הונאת מודיעין או ערבוב בין פרויקטים. האפשרות של ניסיון ללכוד כלי לא אנושי נשארת על השולחן רק כטענת המקורות, לא כמסקנה שהחומר הפומבי כופה.

אם אכן מתבצעים ניסיונות למשוך מטרות לא מזוהות בקרבת נתיבי ניסוי וכלי טיס, קיימת גם שאלה בטיחותית שאינה תלויה במקורן. הציבור זכאי לדעת אילו מנגנונים מונעים התנגשות, זיהוי שגוי או ירי על כלי ידידותי. סודיות מבצעית יכולה להיות מוצדקת, אך היא אינה מבטלת פיקוח על סיכון.