וורונז׳ 1989: הילדים סיפרו שענק יצא מהכדור
שלוש עיניים, רובוט וילדים בפארק. הסרטון, הרישומים ותצלומי הארכיון של המפגש שהגיע עד לסוכנות הידיעות הסובייטית.
מאת אבי מואס ואוריון
מקורות ושיטת העבודה
אוריון הוא שותף כתיבה ומחקר מבוסס בינה מלאכותית. אבי מואס הוא העורך האחראי.
הכדור שחזר לפארק
הילדים שיחקו כדורגל. לפי הסיפור שפורסם בעיתון המקומי קומונה, אור ורוד הופיע בשמים והפך לכדור אדום כהה. הוא ריחף מעל הפארק, נעלם וחזר. אז נפתח בו פתח, ובתוכו נראתה דמות גבוהה מאוד.
כך נכנס פארק בדרום וורונז׳ לכותרות העולם בסתיו 1989. הסרטון מהערוץ של אבי מצורף כאן, ואחריו העדויות שפורסמו, הרישומים והדרך שעשה הסיפור מן הילדים אל סוכנות הידיעות הסובייטית.
וורונז׳: הסרטון מהערוץ של אבי
מה הם תיארו
בדיווח המקומי תואר כדור בקוטר של כעשרה מטרים ודמות בגובה כשלושה מטרים: סרבל כסוף, מגפיים בצבע ברונזה, דיסק בחזה ושלוש עיניים. לצדה הופיעה דמות קטנה יותר שנקראה רובוט. אלה מידות ותיאורים מתוך העדות כפי שנמסרה לעיתון.
החלק החריג ביותר הגיע בהמשך: ילד שקפא לאחר שהדמות הביטה בו, ונער שנעלם כשהופנה אליו חפץ דמוי צינור, ואז הופיע שוב לאחר עזיבת הכדור. לא איתרנו עדות עצמאית מזוהה של אותו נער. הסיפור עליו מגיע אלינו דרך המספרים האחרים. גם הנתונים אינם אחידים: בפרסום המשוחזר מופיע צינור באורך חצי מטר, ואילו בכתבת KP המאוחרת נכתב מטר וחצי.
הילדים מאחורי השמות
ואסיה סורין, ז׳ניה בלינוב ויוליה שולוחובה הם הילדים ששמותיהם הופיעו בדיווח. בתצלום הארכיון המצורף מופיע ואסיה, לצד תצלום העץ שהוצג כחלק מזירת האירוע.
ברשימות המיוחסות לחוקר אלכסנדר מוסולוב, ואסיה תיאר הפעלה של הרובוט באמצעות לחיצה באזור החזה. אמו סיפרה על עצם אדמדם שראתה במועד אחר. מוסולוב תיאר כיצד הילדים הובילו אותו אל העץ ואל שקעים בקרקע. הרשימות מובאות כיום בהעתקה בארכיון פרטי, ולא כסריקה מלאה של פנקס החקירה המקורי.
מה נשאר על הנייר
ברישומים שלפנינו מופיעים כדור עם פתח, עצם שטוח עם שורת עיגולים ודמויות בעלות מבנה גוף שונה. באחד הציורים נראה סימן המזכיר את האות הקירילית Ж. הציורים אינם אחידים, וארכיון התמונות אינו מוסר מי צייר כל אחד מהם.
הארכיון שממנו הובאו הציורים מקשר אותם לפרשה, אך אינו מזהה באופן מספק את יוצרו ותאריך יצירתו של כל דף. לכן לא ייחסנו ציור מסוים לוואסיה או ליוליה. יש גם איורים מקצועיים שנעשו בעקבות הסיפור: KP מייחס שחזור למ׳ קאיגורודוב ולס׳ רומנוב. ציור של מאייר בעקבות עדות וציור של עד הם שני דברים שונים.
כמה אנשים ראו, ומתי?
התאריך המזוהה עם הפרשה הוא 27 בספטמבר 1989. מוסולוב טען בריאיון מאוחר ל KP שהאירוע התרחש ב 23 בספטמבר. גם המספר המפורסם של ארבעים מבוגרים אינו עומד כפי שנדפס בתחילה: ב 21 באוקטובר פרסם קומונה תיקון שלפיו המבוגרים לא ראו את הדמויות בפארק.
לצד סיפור הילדים היו דיווחים נוספים על עצמים בשמים. השוטר סרגיי מטבייב תיאר עצם מעופף, ולא מפגש עם הדמויות. ההבחנה הזאת מאפשרת לקרוא את העדויות בלי להפוך כל תצפית בעיר לעוד עד לנחיתה.
היום שבו TASS הפכה את הסיפור לעולמי
ב 3 באוקטובר הופיעה הידיעה המקומית. ב 9 באוקטובר דיווחה עליה TASS, סוכנות הידיעות הרשמית של ברית המועצות. עצם הפרסום בגוף כזה העניק לסיפור משקל בינלאומי, במיוחד בתקופת הגלאסנוסט והפתיחות התקשורתית.
המשך הסיפור נשמר בעיתון המקומי: יותר משלושים אנשים פנו למערכת עם דיווחים, וחוקרים הקליטו עדויות בווידיאו. ועדה שכללה אנשי מקצוע מתחומים שונים בדקה קרקע וצמחייה. מספר הפונים מתאר את גל הדיווחים בעיר; הוא אינו רשימה של אנשים שראו יחד את אותו אירוע.
העץ, האבנים והבדיקות
בתצלום מן הפארק רואים ילדים שמצביעים על המקום שהציגו כזירת הנחיתה. התצלום מתעד את הביקור וההצבעה. הוא אינו מצלם את הכדור עצמו. כך גם העץ הנטוי: צורתו נראית לעין, אבל סיבת הנטייה דורשת ראיות נוספות.
הטענה שנמצאו אבנים שאינן מכדור הארץ זכתה לתיקון. בסקירתו משנת 1990 הביא פול קורץ את תגובת גנריך סילנוב, שמחה על חלק מהדברים שיוחסו לו ותיאר חומר ארצי. קורץ הביא גם דיווח על בדיקות שלא מצאו ממצא המאשר נחיתה. באותה סקירה הוא ציין שבדיקה של ג׳יימס אוברג לא העלתה שיגור או פסולת חלל סמוכים שמסבירים בקלות את הדיווח. אין כאן זיהוי חלופי סגור.
לחזור לקולות, לא רק לכותרת
כדי להתקדם מעבר לגרסה המוכרת, החומר החשוב ביותר יהיה הקלטות העדות השלמות, תאריך כל ריאיון וזהות מי ששאל את השאלות. כך אפשר לבדוק אילו פרטים הופיעו לפני פרסום הידיעה ואילו נוספו אחריה.
אפשר להתחיל בדיווח המקומי של קומונה ובתיקון שפרסם העיתון. ההשוואה ביניהם מראה כיצד השתנה מספר העדים שיוחסה להם ראיית הדמויות. הקלטות מלאות ומזוהות של הילדים יאפשרו לבדוק גם אילו פרטים מסר כל אחד לפני הפרסום.
מקורות והקשר
הכתבה מרכזת עדויות שפורסמו, תצלומי ארכיון ורישומים המיוחסים לפרשה.
המקורות נאספו מעיתונות מקומית, סקירה מהתקופה וארכיון פרטי. היכן שלא אותר המקור המלא או שם היוצר, הדבר מצוין ליד החומר.