החזון הספירלי של וולטר ראסל

מי היה וולטר ראסל

ראסל נולד בבוסטון בשנת 1871 ופעל בתחומים שבדרך כלל מופרדים זה מזה: ציור, פיסול, אדריכלות, מוזיקה, כתיבה והרצאות. הוא יצר פסלים של דמויות ציבוריות, תכנן מבנים והרצה במשך שנים גם לעובדי IBM. הרוחב הזה חשוב להבנת עבודתו. הוא לא חשב כמו פיזיקאי מעבדתי בלבד, אלא כמו אמן שמחפש חוק צורני אחד מאחורי צליל, אור, תנועה וחומר.

החוויה ששינתה את עבודתו

בשנת 1921 תיאר ראסל תקופה של הארה עמוקה שנמשכה לדבריו 39 ימים. לאחריה הקדיש שנים לתרגום החוויה למילים, שרטוטים ומודלים. מבחינתו לא הייתה הפרדה מוחלטת בין גילוי פנימי לבין חקירת הטבע: התודעה הייתה חלק מן היקום שאותו ביקש להסביר. מכאן נולד הניסיון השאפתני לבנות קוסמולוגיה שלמה ולא רק אוסף רעיונות רוחניים.

המושג המרכזי אצל ראסל הוא rhythmic balanced interchange, החלפה קצבית מאוזנת. הוא ראה את הטבע כתנועה מתמדת בין זוגות משלימים: דחיסה והתפשטות, ריכוז ופיזור, יצירה והתפרקות. חומר אינו דבר קבוע אלא רגע זמני בתוך מחזור. הרעיון מזכיר נשימה קוסמית: תנועה פנימה יוצרת צפיפות וצורה, ותנועה החוצה מחזירה אותן למצב מפוזר יותר.

הספירלה אצל ראסל אינה קישוט. היא הדרך שבה תנועה מחזורית מתקדמת במרחב בלי לחזור בדיוק לאותה נקודה. הוא השתמש בסלילים, חרוטים, גלים ומישורי לחץ כדי להראות כיצד אנרגיה כביכול מתכנסת למוקד ואז משתחררת ממנו. התרשימים שלו מעניקים לרעיון מופשט צורה שאפשר לראות, וזו אחת הסיבות שעבודתו ממשיכה לרתק אמנים, חוקרי תודעה ואנשים המחפשים דפוסים מאחדים בטבע.

ראסל ארגן יסודות בטבלה ספירלית המבוססת על אוקטבות, בדומה למרווחים במוזיקה. כל יסוד ייצג בעיניו שלב במחזור של דחיסה והתפשטות, ולא רק מקום ברשימה כימית. השילוב בין מספר, צליל, צבע וחומר הוא אולי הביטוי הברור ביותר לגאונות החזותית שלו: הוא ניסה להציג תחומי ידע שונים כשפות שונות של אותו סדר עמוק.

בכתביו המאוחרים תיאר ראסל את האור כעיקרון יסודי ואת החומר כביטוי זמני של תנועה מאורגנת. הוא לא ראה תודעה כתוצר צדדי של מוח בלבד, אלא כעיקרון מארגן שקודם לצורה. זו הנקודה שבה עבודתו עוברת מפיזיקה חלופית למטפיזיקה: היקום שלו אינו מכונה מתה אלא תהליך בעל סדר, קצב ומשמעות.

ראסל וטסלה חיו ופעלו באותה תקופה, ובספרות המאוחרת סביב ראסל חוזר הסיפור שטסלה התרשם מכתביו והציע לשמור אותם בכספת עד שהאנושות תהיה מוכנה. הסיפור מתאים למיתוס של ידע שהקדים את זמנו, אך המקור המדויק למשפט אינו ברור. לכן מעניין יותר להשוות בין השניים ברמת הרעיונות: שניהם חשבו במונחים של תדר, תהודה, מחזוריות ומבנה כולל של הטבע.

הכוח של ראסל אינו תלוי בשאלה אם כל נוסחה שלו נכונה. הוא יצר שפה אינטגרטיבית יוצאת דופן. במקום לפרק את העולם לחלקים נפרדים, הוא שאל איזה דפוס משותף עשוי להופיע באטום, במערכת שמש, בגל, ביצירה מוזיקלית ובחוויה האנושית. הוא הפך את השאלה הזאת למערכת עשירה של ספרים ותרשימים. גם קורא שאינו מקבל את כל הקוסמולוגיה שלו יכול לזהות את המקוריות, המשמעת החזותית והשאיפה לאחד תחומי ידע שנראים רחוקים זה מזה.

The Universal One, The Secret of Light ו A New Concept of the Universe ממשיכים לעבור בין קהילות של אמנות, תודעה ומדע חלופי. החזון של ראסל מזמין את הקורא לראות את היקום כתהליך ולא כאוסף עצמים, ולחפש יחסים, מחזורים ואיזון במקום לבחון כל תופעה בבידוד. הסרטון של Alien Avi הוא שער קצר למערכת רחבה בהרבה, והכתבה נותנת את המפה שמאחוריו.