האב קרספי הציג לוח כבבלי. הוא החזיק אותו באקוודור
במוזיאון של כומר באקוודור נערמו לוחות עם דמויות וסימנים שנראו לו בבליים. סביבם התפתח סיפור על ספריית מתכת במערות טאיוס, ולמשלחת שם הצטרף אפילו ניל ארמסטרונג. מה קרספי החזיק בידיו, מה מצאו החוקרים ולאן הגיע האוסף?
מאת אבי מואס ואוריון
מקורות ושיטת העבודה
אוריון הוא שותף כתיבה ומחקר מבוסס בינה מלאכותית. אבי מואס הוא העורך האחראי.
כומר באקוודור מציג לוח וקורא לו בבלי
בסרט ישן מחזיק האב קרלו קרספי לוח מתכת מכוסה סימנים, שלפי הניתוח שפרסם בריאן קולס הוא הציג כבבלי. ללוח המצולם לא מצאנו תיק מצאי או בדיקת חומר שמבססים את הזיהוי.
קרספי לא היה היחיד שראה בלוחות משהו יוצא דופן. חואן מוריץ קשר אותם למערות טאיוס, אריך פון דניקן כתב על ספרייה תת קרקעית ממתכת ועל חוצנים, וניל ארמסטרונג השתתף במשלחת למערות בשנת 1976. הלוחות המצולמים קיימים; מקורם, גילם והקשר בינם לבין הספרייה שעליה סיפרו הם לב המחלוקת.
האיש שאליו הביאו חפצים
קרספי נולד באיטליה בשנת 1891 והגיע לאקוודור בשנת 1923. הוא היה כומר סלסיאני, איש חינוך, חוקר טבע וקולנוען. בקואנקה הקים בתי ספר וסדנאות לצעירים עניים, ובאמזונס תיעד קהילות מקומיות. פעילותו נמשכה עשרות שנים, עד מותו בשנת 1982.
אל האיש הזה הגיעו אנשים עם כלים, פסלים ולוחות. הוא קנה וקיבל חפצים, ולעיתים שילם גם כדי לסייע למי שהביא אותם. החפצים הצטברו בלי תיעוד עקבי של מקום מציאתם. שנים אחר כך, כשמבקרים ביקשו לדעת מאין הגיע לוח מסוים, לא תמיד היה רישום שאפשר לחזור אליו.
מה באמת היה במוזיאון
בתמונות של האוסף מופיעים לצד לוחות המתכת גם כלי חרס, ציורים ופסלים. אלה אינם חלקים של אוצר יחיד שנמצא באותו מקום. מדובר באוסף שנבנה במשך שנים ממקורות שונים.
לפי תיאור המיון שמפרסמת אגודת קרספי, סווגו בו 5,000 חפצים ארכאולוגיים, 1,187 יצירות ציור וגם 132 פריטי פיסול. המספרים מתייחסים למיון המתואר במקור, ולא למצאי שנבדק עבור כתבה זו. בתצלום מן המחקר האקדמי נראים כלי קרמיקה מסודרים בצפיפות באחסון. גם הם חלק מהאוסף שנעשה מפורסם בזכות הלוחות.
למה קרספי דיבר על בבל
בתצלומים המיוחסים לאוסף יש דמויות בפרופיל, כיסויי ראש גבוהים, יצורים מכונפים וסימנים צפופים. אלה הפרטים שעוררו השוואות לאמנות של המזרח הקדום. קרספי האמין שהדמיון מעיד על קשר היסטורי; קולס מתאר את הייחוס הבבלי בדבריו בסרט.
הדימויים אינם שייכים בהכרח לתרבות אחת. השור המכונף בעל ראש האדם, למשל, מוכר מאמנות אשור. במטרופוליטן שמור למאסו מנמרוד המתוארך למאה התשיעית לפני הספירה, עם מספר מצאי ותיעוד של מוצאו. ההשוואה עוזרת לזהות את המוטיב, אך אינה מתארכת את החפץ שצולם אצל קרספי.
ההבחנה הזאת חשובה במיוחד כאן: אפשר להעתיק דמות עתיקה לחפץ חדש. השאלה היא אם הדמיון עבר בין תרבויות בעת העתיקה, או דרך ספר, צילום ובית מלאכה בתקופה מאוחרת.
הדמות עם כיסוי הראש הגבוה
בתבליט המובא כאן נראית דמות עומדת בפרופיל. כיסוי ראש גבוה, בגד מעוטר וזרועות המושטות לפנים מזכירים את אופן הצגתן של דמויות בתבליטי המזרח הקדום. המסגרת והעיטורים סביב הגוף מוסיפים לדמיון.
התמונה פורסמה באתר Rey de Kish כחלק מהדיון באוסף קרספי. לא אותרו עבורה שם צלם מקורי ומספר מצאי. לכן אפשר לבחון בה את צורת הדמות, אבל אי אפשר לעקוב ממנה בלבד אחר הדרך שעשה התבליט לפני שצולם.
פירמידה, חתולים וסימני שמש
בלוח שפורסם באתר APIL מופיע מבנה מדורג, ולצדו בעלי חיים דמויי חתול וסימני שמש. זה מסוג החפצים שהפכו את האוסף למוקד של השוואות בין יבשות: הוא מזכיר כמה מסורות חזותיות, בלי להזדהות מיד עם אחת מהן.
הכינוי פירמידה אינו פותר את הזיהוי. המבנה שבתמונה מדורג, ובעלי החיים והסימנים סביבו הם חלק מאותו ציור. כדי לשייך אותו לתרבות מסוימת צריך שהפרטים יתאימו זה לזה, ולא רק שהצורה המרכזית תזכיר מבנה מוכר.
56 תאים, בלי קריאה מוסכמת
קולס ספר בלוח שקרספי מחזיק 56 תאים, מסודרים בארבע שורות של 14. הוא הציע שאולי זו טבלה של סימני הברות, והשווה כמה מהם לכתבים שמיים ולמערכות כתיבה מאמריקה. הוא אף דן בכיוון שבו צריך להחזיק את הלוח כדי לקרוא אותו.
זו השערת קריאה שפורסמה בבלוג שלו בשנת 2013. הוא לא הציג תרגום רציף שהתקבל כפענוח. ההבדל משמעותי: זיהוי של צורת יד או סימן דמוי אות עדיין אינו מסביר מה אומר הלוח כולו, באיזו שפה נכתב ומתי יוצר.
הארכאולוג שלא פסל את כל הלוחות
בשנת 17 בפברואר 1968 כתב הארכאולוג פדרו פוראס גרסס דוח על האוסף. לפי הקטעים שמפרסמת אגודת קרספי, הוא לא חשב שנכון לפסול את לוחות האבן והכתובות כולם כזיופים גסים. עם זאת, המליץ להפריד חפצים אותנטיים מזיופים ולציין את מוצאם.
הדוח משאיר תמונה מורכבת יותר מהכרעה גורפת בעד האוסף או נגדו. הוא מצביע על חפצים שראויים לבדיקה, אך אינו מאשר שלוח מסוים הגיע מבבל. הקטעים מוכרים לנו מן הפרסום האיטלקי; המסמך המקורי בארכיון בקיטו לא נבדק כאן.
הטענה שמדובר במלאכת יד מקומית
חוקרי אוניברסיטת קואנקה מיגל אנחל נוביו ורדוגו וחואן פרננדו ורה קבררה בחנו את הפרשה במאמר משנת 2017. הם תיארו רבים מהפריטים החריגים כמלאכת יד, והדגישו שהעדר מקום מציאה מתועד מונע לראות בהם ראיה ארכאולוגית למוצא הנטען.
גם תיאור המוזיאון שמפרסמת אגודת קרספי מזכיר לוחות פח ופליז עם דימויים הדומים לאלה שבספרי ארכאולוגיה. המחבר מספר שקרספי ידע לפחות בחלק מהמקרים שהוא קונה העתקים, וראה בתשלום דרך לעזור לעניים. זו עדות על רכישות מסוימות, לא הסבר מתועד לכל פריט באוסף.
הספרייה שמוריץ ופון דניקן תיארו
מוריץ טען שבמערות טאיוס נמצאת ספרייה שהידע בה נחרט על לוחות מתכת. פון דניקן הפיץ את הסיפור בספרו ״זהב האלים״ וחיבר אותו לרעיונותיו על מבקרים מכוכבים אחרים. בתיאור המובא במקורות מופיעים גם חפצי מתכת בדמות בעלי חיים ולוחות דקים המכוסים סימנים.
התצלומים ממוזיאון קרספי נתנו לסיפור הזה חפצים שאפשר לראות. אבל בין לוח שנמצא בחדר בקואנקה לבין לוח שהוצא ממערה חסר תיעוד של המעבר. גם לפי הביוגרפיה שמפרסמת האגודה, חלק מדברי קרספי על מוצא החפצים התבססו על מה שסיפרו לו המוכרים.
ניל ארמסטרונג ירד למערות
בשנת 1976 נערכה בטאיוס משלחת בריטית ואקוודורית בהשתתפות סטן הול וניל ארמסטרונג. האדם הראשון שדרך על הירח אכן הגיע למערות שנקשרו בסיפור על ספריית המתכת.
חואן קורדרו אינייגס, שהשתתף מטעם אוניברסיטת קואנקה, תיאר את עבודת המשלחת ואת ממצאי הקרמיקה. בתיאורו לא נמצאה הספרייה שעליה דיברו מוריץ ופון דניקן. נוכחותו של ארמסטרונג היא חלק מתולדות המשלחת; אין במקור הזה עדות שהוא ראה ספריית זהב או אימת מוצא בבלי של הלוחות.
השרפה והחפצים שלא נעלמו
בשנת 1962 פרצה שרפה במוזיאון. חלק מן החפצים אבדו, אבל אוסף קרספי לא מסתיים בשרפה: הוא המשיך להופיע בתצלומים, ובשנת 1978 נרכש אוסף בידי הבנק המרכזי של אקוודור.
דיווחי Ancient Origins משנת 2016 תיארו גישה לחפצים שנשמרו, לצד קושי לאתר כמה מן הפריטים המוכרים מתצלומים ישנים. בדיווחים הועלו גם טענות על חפצים שהוצאו מן האוסף. אין בידינו מסמכי העברה שמבססים את הסיפור הנפוץ על משלוח האוצר כולו לוותיקן.
בעת העריכה הנוכחית לא ניתן היה לפתוח מחדש את שני הדיווחים באתר. הם נשארים ברשימת המקורות, והסיכום כאן נשען על הבירור הקודם. התיעוד המאוחר מפומפונגו, בפרק הבא, ניתן לבדיקה בנפרד.
בחדר העבודה של מוזיאון פומפונגו
בשנת 20 בפברואר 2019 ביקר גוסטבו פרננדס במוזיאון פומפונגו ופרסם תצלומים של חפצי מתכת מתוך האוסף. באחד מהם נראים לוחות מונחים על שולחן. באחר מופיע תבליט עם שלוש דמויות, ובהן דמות מכונפת, שהוא השווה לאמנות מסופוטמית.
פרננדס הבחין בין פריטים שלדעתו עתיקים לבין לוחות גדולים שהציג כמלאכת נוי מקומית. אלה המסקנות שלו מביקור בחלק קטן מן האוסף; לא צורפו להן דוחות תיארוך. ובכל זאת, הצילומים מוסיפים עובדה מוחשית לסיפור: גם עשרות שנים לאחר השרפה, חפצי מתכת מאוסף קרספי עדיין היו שם.
התצלומים מוצגים כאן יחד כדי לאפשר השוואה. בתבליט שלוש הדמויות מופיעים גם כיסויי ראש המעוררים השוואה למצרים, ואילו בלוח הגדול בולט דגם עיטורי חוזר. לא כל מה שנקרא ברשת ״לוח בבלי״ נראה אותו דבר.
המתכת שמאחורי המראה הזהוב
כמה מהלוחות נראים זהובים, ובאחרים יש כתמים ירקרקים וקורוזיה. אלה פרטים שנראים בתצלום, אך הם אינם בדיקה של הרכב המתכת או של גילה. פליז יכול להיראות זהוב; פני שטח פגועים אינם מוכיחים שחפץ עתיק.
לגבי הלוחות שבמחלוקת לא אותרו כאן תיקי מצאי שלמים המחברים צילום, מידות, משקל, רכישה ובדיקת חומר. לכן אין בסיס לזהות את כולם כמקשה אחת. לוח דקורטיבי שאפשר לזהות אינו מכריע את מקורו של תבליט אחר, וחפץ עתיק מן האוסף אינו מאמת את כל הלוחות.
קרספי והמבקרים, בסרטים שנשארו
בראש הכתבה משובץ הסרט שבו קרספי מציג את החפצים. כאן מופיעים גם זיכרונותיו של ג׳יי גולדן ברטון מביקור באוסף, סרט של Megalithomania על החיפוש אחריו, וסרטון המשלב את קרספי עם Burrows Cave.
Burrows Cave הוא סיפור נפרד. אין לייחס לקרספי כל חפץ שמופיע בסרטון המשווה ביניהם. גם דבריו של מבקר מאוחר אינם דברי הכומר עצמו. הסרטים מובאים במלואם כפי שהועלו ליוטיוב, אך לא הושלם תמלול ובירור של כל הטענות בהם.
ג׳יי גולדן ברטון מספר על הביקור באוסף
לסרטון המקורי · Terry Carter
אוסף קרספי ו Burrows Cave: סרטון השוואה
לסרטון המקורי · Museum Of Father Crespi ( Tayos Cave ) And Burrows Cave
בחזרה לאקוודור: החיפוש אחר האוסף
לסרטון המקורי · MegalithomaniaUK
הלוח המצולם והחפץ שעל המדף
הסיפור של קרספי נע בין שני מקומות: המוזיאון שבו החזיק חפצים, והמערות שאליהן ייחסו אחרים ספרייה אבודה. התצלומים מקרבים אותנו לראשון; הם עדיין אינם מחברים אותו לשני.
הלוח בן 56 התאים הוא דוגמה טובה למה שנותר לברר. יש לו צילום, הופעה בסרט והצעת קריאה. מספר מצאי שיחבר אותו לחפץ שמור ולבדיקת חומר יאפשר לשאול על אותו לוח, ולא על אוסף שלם, אם לפנינו כתובת עתיקה, העתק או יצירה מודרנית.
אפשר להתחיל מן הלוח עצמו: הסרט שבו קרספי מחזיק אותו והניתוח המצולם של קולס מקושרים במקור לפרק.
מקורות והקשר
תצלומים, סרטים ומקורות מוזיאליים מתעדים אוסף מגוון. חלקו נשמר בפומפונגו.
לפריטים הנראים מסופוטמיים לא אותרו כאן תיקי מצאי מלאים ובדיקות חומר המכריעים את מקורם.