שוטרים על הגג, אורות מעל הים: התיקים שאבי גרייף השאיר
דיווח מבני ברק ותצפיות מול תחנת הכוח בחדרה מחזירים אותנו לאבי גרייף, ממקימי חקר העב״מים המאורגן בישראל. מה אסף, מה ראה בעצמו ואילו פרטים אפשר לבדוק היום.
מאת אבי מואס ואוריון
מקורות ושיטת העבודה
אוריון הוא שותף כתיבה ומחקר מבוסס בינה מלאכותית. אבי מואס הוא העורך האחראי.
הלילה שבו השוטרים עלו לגג
אחרי חצות הגיעו שוטרים לבניין ברחוב חתם הסופר בבני ברק, בעקבות דיווח על אור חריג. במאמר שפרסם ב 2010 חזר אבי גרייף לידיעה שיוחסה למעריב מ 28 באוקטובר 1987. לפי הסקירה, הדיירים סיפרו שגם שוטרים וקצינים התבוננו מן הגג, חלקם במשקפות. גרייף הביא את המקרה כדוגמה להשתתפות אנשי משטרה בתצפיות. הוא לא הציג את עצמו כעד לאותו לילה.
ההבחנה הזאת חשובה כדי להבין את האיש ואת הארכיון: גרייף אסף גם דיווחים שהתפרסמו לפני כן בעיתונות. במקרה הזה עומדת לפנינו סקירה מאוחרת שלו, עם הפניה לעיתון, ולא דוח פעולה משטרתי. כדי להתקדם בתיק צריך למצוא את הידיעה המקורית ולהשוות אותה לרישום האירוע, אם נשמר. בעמוד המקוון מופיעים גם תאריכי מערכת שונים מתאריך המאמר, ולכן התאריך שבתוכן הוא נקודת המוצא לחיפוש.
אור שנדלק שוב, דרומה יותר
בכתבה של כאן נעים וקול השרון מיוני 2006 מופיע גם תיאור אישי של גרייף. הוא סיפר שבנסיעה צפונה בספטמבר 2005 ראה אור כתום מעל אזור גבעת אולגה, שכבה ושב להופיע דרומה יותר, לכיוון מכמורת. באותה כתבה ריכז דיווחים נוספים ליד תחנת הכוח בחדרה, ובהם זוג שתיאר מעקב ממושך אחרי עצם בוהק בין הארובות.
כאן נמצאים זה לצד זה שני סוגי חומר: מה שגרייף אמר שראה בעצמו ומה שאנשים אחרים מסרו. סמיכות גאוגרפית יכולה לעזור לאתר עדים ותצלומים נוספים, אך אינה קובעת שמדובר באותו עצם או באותה תופעה. לצורך השוואה ממשית דרושים מועד, כיוון צפייה וקובץ צילום מזוהה לכל תצפית.
איך דיווח הופך לתיק
אפשר להתחיל בבדיקת המקרים האלה בלי להכריע מראש מה היה בשמים. בבני ברק, שם הרחוב וההפניה למעריב מאפשרים חיפוש ממוקד בעיתונות. בחוף השרון, רצף המקומות מאפשר לשרטט את כיווני הצפייה שעליהם דובר. כאשר פרט מגיע מראיון מאוחר, צריך להשאיר אותו צמוד למספר ולמועד שבו סיפר, ולא להעביר אותו בשקט לרשימת עובדות שנמדדו בשטח.
זאת גם הדרך להעריך את עבודתו של אוסף עדויות. תיאור שנשמר עשוי לאפשר בדיקה חדשה, אפילו אם הכותב המקורי הגיע למסקנה שקורא אחר לא מקבל. לעומת זאת, חזרה על אותו סיפור בכמה פרסומים אינה מוסיפה עדים. היא עשויה להיות פשוט המסלול שבו הידיעה נדדה.
הביטאון, הספרים והאנשים
המרכז הישראלי לחקר עב״מים הוקם ב 1994, לפי סקירת הספרייה הלאומית. גרייף היה אחד ממקימיו. פעילות ההוצאה לאור החלה קודם: מאמר של חיים מזר מתואר בפרסום חוזר כמאמר שהופיע בגיליון מרץ 1993 בעריכת גרייף. אין צורך למחוק אחת מהשנים; מדובר בתחילת הפרסום וברישום ההתארגנות. גרייף הוציא גם את הספרים העב״מים ואנחנו ועבמים: השנים האחרונות, שראו אור בשנות התשעים.
הביטאון נתן מקום גם לתיאורים צנועים יותר. הספרייה הלאומית מביאה ממנו דיווח של אדם שיצא לסגור השקיה וראה אור שנע ונעלם בתוך שניות. לצד הסיפורים המפורסמים נשמרו כך תצפיות קצרות, שאפשר לחפש בהן שעה, מקום ופרטי עד. אין ברשותנו עדיין מצאי מלא של כל הגיליונות.
להשאיר גם את הוויכוח
בריאיון לאלי אשד ב 2009 סיפר גרייף שהעניין שלו בתחום התחזק בעקבות מקרה בחיפה ב 1987. באותו ריאיון הגיב לביקורת על מתן במה לתקשור ולריפוי באמצעות חוצנים: לדבריו, האפשרות להשמיע עמדה אינה מחייבת להסכים איתה. המחלוקת על גבולות המחקר הייתה חלק מחיי הקהילה. היא אינה מבטלת את עבודת התיעוד, וגם אינה פוטרת אותה מבדיקה.
גרייף נהרג בתאונת דרכים בפברואר 2012, לפי הפרסום לזכרו ביקום תרבות. התיקים שהשאיר מציעים משימה מסוימת להמשך: לאתר את ידיעת מעריב מבני ברק ואת התצלומים והעדויות המקוריים מחוף השרון. אלה החומרים שיכולים להוסיף עכשיו פרטים לסיפורים שהוא טרח לשמור.
מקורות והקשר
נמצאו מאמר שפרסם גרייף על דיווח משטרתי, כתבה המצטטת אותו על תצפיות בחוף השרון, ריאיון וביבליוגרפיה של פרסומיו.
דוח המשטרה המקורי וקובצי התצלומים המקוריים של התצפיות אינם מצורפים למקורות שנקראו.